<h1>פירוש רבינו חננאל — קידושין</h1>
<h2>דף ג.</h2>
[קידושין מ"ב ע"ב] והא דתנן במעילה [כ' ע"א] שליח שעשה שליחותו בעל הבית מעל, פיר' נתן לו לשליח מעות של הקדש ואמ' לו קנה לי בהן בשר עשה שליחותו בעל הבית מעל, אמאי הא אמרת אין שליח לדבר עבירה, כלומר לא היה לו לשליח לקבל דברי המשלח ולהוציא הקדש לחולין. ופרקינן יליף מעילה חטא חטא מתרומה, בהקדש כתי' [ויקרא ה'] נפש כי תמעול מעל וחטא[ה בשגגה מקדשי ה'. ובת]רומה כתי' [שם כ"ב] ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו, מה תרומה שלוחו של אדם כמותו שנ' כן תרימו גם אתם גם לרבות שלוחכם אף מעילה כן. ונילף ממעילה מה מעילה עבירה וחייב המשלח אף כל עבירה כך. ודחינן לא ילפינן מינה משום דהואי מעילה ושליחות יד שניהם דבר עבירה ובשניהם חייב המשלח והוי להו שני כתובין כאחד, מעילה כדאמרן, שליחות יד נמי דתניא על כל דבר פשע בית שמאי [אומרים] לחייב על המחשבה כמעשה, פיר' (דידן דכת') [דייק דבר] בלא מעשה, ובית הלל אומ' אינו חייב עד שישלח בו יד ל... [אם] לא שלח ידו במלאכת רעהו. ...דבר פשע אין לי אלא הוא (שליח) שלח בו יד ב[עצ]מ[ו], אמ' [לשלוחו לשלוח בו יד מניין שחיי]ב תלמ' לומ' על דבר אפילו בדיבור בלבד חייב.
<h2>דף יא:</h2>
[קידושין ז' ע"א] אמ' רבא התקדשי לחציי מקודשת, מאי טעמא דאי בעינא למינסב אחריתי נסיבנא קאמ' לה, חצייך מקודשת לי אינה מקודשת דאיתתא לתרי גברא לא חזיא. ואקשי' וניפשטו קידושי בכולה מי לא תניא מנין לאומר רגלה של זה עולה שכולה עולה שנ' כל אשר יתן ממנו לי"י יהיה קדש לרבות את כולה. ופרקינן התם בהמה הכא דעת אחריתי, פיר' כיון דשמעה לה דאמ' ליה חציך לא גמרא ומקניא נפשה הא לא דמיא אלא להא דאמ' ר' יוחנן בהמת השותפין הקדיש חציה וחזר ולקח חציה האחר והקדישה קדישה ואינה קריבה ועושה תמורה ותמורתה כיוצא בה.
<h2>דף כו.</h2>
[קידושין ז' ע"א] אמ' רבא התקדשי לחציי מקודשת, מאי טעמא דאי בעינא למינסב אחריתי נסיבנא קאמ' לה, חצייך מקודשת לי אינה מקודשת דאיתתא לתרי גברא לא חזיא. ואקשי' וניפשטו קידושי בכולה מי לא תניא מנין לאומר רגלה של זה עולה שכולה עולה שנ' כל אשר יתן ממנו לי"י יהיה קדש לרבות את כולה. ופרקינן התם בהמה הכא דעת אחריתי, פיר' כיון דשמעה לה דאמ' ליה חציך לא גמרא ומקניא נפשה הא לא דמיא אלא להא דאמ' ר' יוחנן בהמת השותפין הקדיש חציה וחזר ולקח חציה האחר והקדישה קדישה ואינה קריבה ועושה תמורה ותמורתה כיוצא בה.
<h2>דף כו:</h2>
[קידושין ז' ע"ב] שמע מינה תלת שמע מינה מדקתאני אינה קריבה אף על גב דחזר והקדיש את החצי האחר אינה קריבה ושמע מינה בעלי חיים נדחין כי נדחינה החצי הראשון דבעידנא דאקדיש חציה לדמים היתה עומדת שתימכר ויקח השותף האחר חלקו וחלק זה יהיה קדש ושמע מינה מדקתאני אינה קריבה אף על פי שעכשיו קדושה היא כולה כיון שנדחה נדחה דחוי מעיקרו הוי דחוי, ושמע מינה [יש] (ש)דחייה בדמים דהא בתחלה כיון דלאו בת הקרבה היא קדושתה קדושת דמים היא ולא קתאני תימכר ויביא בדמיה קרבן אלא קתאני אינה קריבה כלומ' אין בה קדושת הקרבת קרבן אף על פי כן אינה קריבה.
<h2>דף כח.</h2>
ואסיקנה [קידושין נ"ז ע"ב] אמ' ר' יוחנן משום ר' שמע' בן יוחאי אף על גב דבהמה הרובעת והנרבעת בשני עדים ממון דבעלי חיים נינהו ואסירי אפילו להדיוט, לא מצינו רוב בעלי חיים דאסירי אפילו להדיוט, דהא בהמה והיא מוקצה לעבוד' זרה או נעבד אף על גב דלגבוה אסירי להדיוט שרי. ומפורש בסוף תמורה במשנה [כ"ח ע"א].
<h2>דף כט:</h2>
[קידושין כ"ח ע"ב] תנו רבנן כיצד רשות גבוה בכסף, גזבר שנתן מעות במטלטלין אפילו המטלטלין בסוף העולם קנה, ובהדיוט לא קנה עד שימשוך. כיצד אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט, האומר שורי עולה, בית זה הקדש, אפילו בסוף העולם קנה, ובהדיוט לא קנה שור עד שימשוך ובבית עד שיחזיק. משכו לשור מן הגזבר במנה ולא הספיק לפדותו, פיר' לתת הכסף עד שהוקיר ועמד במאתים נותן מאתים, מאי טעמ' ונתן את הכסף וקם לו. משכו במאתים והוזל עד שעמד במנה נותן מאתים, מאי טעמ' לא יהא כח הדיוט שמתחייב בשעת המשיכה חמור מכח הקדש. נתן הכסף ופדאו במאתים לא הספיק למשכו עד שעמד במנה נתחייב במאתים, מאי טעמ' ונתן את הכסף כול'.
<h2>דף ל:</h2>
[קידושין נ"ח ע"א] פיס' מכרן וקידש בדמיהן מקודשת. מנא לן מדגלי רחמנא בעבודה זרה והיית חרם כמוהו כל שאתה מהנה ממנו הרי הוא כמוהו, ובשביעית עוד כת' יובל היא קודש תהיה לכם ודרשינן היא תהיה בהוייתה תהא, כיצד אחרון אחרון נתפש ופרי עצמו אסור, מכלל דכל התורה כולה המתהיה מן האיסור מותר. ואם תאמר ללמד מהן לכל התורה כולה הוו להו שני כתובין הבאין כאחד וכל שני כתובין כאחד אין מלמדין, ואפילו למאן דאמ' שני כתובין הבאין כאחד מלמדין הכא מיעוטי כתיבי בעבוד' זרה כת' והיית חרם כמוהו לעול', ובשביעית כת' יובל היא היא אין מידי אחרינא לא.
<h2>דף לג:</h2>
[קידושין נ"ח ע"א] אין לי אלא תמימים הראויים ליקרב כול'. עד יכול לא ישחוט ואם שחט ישליכנו לפני כלבו, כלומ' יהנה בו, תלמ' לומ' ובשר בשדה טריפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו, היה לומ' לכלב תשליכוהו, אותו למה לי, אלא אותו הנטרף אתה משליך לכלב ואי אתה משליך חולין שנשחטו בעזרה. ורמינן הא דתניא המקדש בחולין שנשחטו בעזרה ר' שמע' אומ' מקודשת, והא ר' שמעון אומ' חולין שנשחטו בעזרה ישרפו וכן חיה שנשחטה בעזרה. ופרקינן כגון ששחטה בעזרה ונמצאת טרפה, ור' שמע' לטע' דתניא השוחט את הטרפה וכן השוחט ונמצאת טרפה זה וזה חולין בעזרה ר' שמע' מתיר בהנאה וחכמ' אוסרין.
